פסק-דין בתיק ת"ק 001987/04

בפני מקרה של תאונת דרכים אשר ארעה בכביש מס' 1, היורד מירושלים לכיוון ת"א בן נווה אילן לבין אבו גוש.

ביום 02.06.03, בשעות הבוקר המוקדמות נסע התובע  עם רכבו מירושלים לכיוון ת"א,  ועקב תקלה טכנית ברכב עצר התובע את הרכב בצד הכביש כאשר למעשה הוא תופס את מרבית הנתיב הימני , שכן לדבריו, השולים בצד ימין היו חסומים על ידי בטונדות ועבודות שבוצעו במקום.

תוך כדי כך, טוען התובע, נפגע רכבו מאחור על ידי רכב נהוג בידי הנתבע. 

הנתבעים אינם מכחישים , באופן בסיסי את צורת אירוע התאונה וטוענים  שהתובע  עצר את רכבו בתוך נתיב הנסיעה, דבר שגרם למשאית שנסעה לפני הנתבע 1  לסטות שמאלה ואף לפגוע בגדר הפרדה. הנתבע גילה באופן מפתיע את קיומו של רכב התובע באמצע הנתיב . נסיון הסטייה שלו לא צלח ועל כן התאונה מבחינתו  היא בלתי נמנעת.

עוד טוענים הנתבעים,  כי לא נכונה  טענתו של התובע  שאין שולים במקום ובהנחה שרכבו נתקע באמצע נסיעה, היה עליו לפנותו ככל שניתן בצד הדרך, ולהציב משולש אזהרה.

לגבי השאלה  לקיומו של שו"ל, בצד הימני של הכביש,  מאשר הנתבע באופן עקיף  כי למעשה אין שולים בצד ימין והוא אומר :

" השולים במקום הם כ- 30 עד 40 ס"מ. יש שולים לשליש רכב.

אמירתו זו של הנתבע מס' 1, סותרת את האמור בכתב ההגנה, סע' 4, כי אמירתו של התובע , כי אין שולים, אינה נכונה.  מסתבר, שגרסתו זו היא אכן נכונה.

על סמך דברים אלה של הנתבע, אני קובע , כי למעשה כל השו"ל הימני, חסום על ידי בטונדה, וגם אם נותרו מספר סנטימטרים ואפילו 30, הרי לא יכול היה התובע להזיז את רכבו הצידה מחוצה לנתיב הנסיעה.

לפי דברי הנתבע עצמו, הוא נסע בעקבות משאית אשר סטתה מנתיב הימין לנתיב השמאלי ואשר בדיעבד התברר כי הסטייה נעשתה בגלל קיומו של רכב התובע, וכי הנתבע לא הספיק לסטות שמאלה ולמנוע  פגיעה ברכבו של התובע.

בבואי לבדוק אם ישנה רשלנות כלשהי מצד התובע, בכך שעצר את רכבו, אפילו עקב תקלה טכנית,   אני מוצא כי אינני יכול למצוא רשלנות כזו. סיבת התקלה הטכנית ברכבו של התובע לא הובררה והוא אפילו לא נשאל לגבי מצבו המכני של הרכב, תדירות הטיפולים, הטיפול האחרון שעשה לרכב. הרכב עצר באמצע הנסיעה בגלל תקלה במשאבת הדלק.

מצד שני,  הרכב נעצר תוך כדי נסיעה ולא היו בצדו הימני שולים אליהם יוכל לרדת בין בנסיעה ובין בדחיפת הרכב.

 אין בפני כל בסיס לקבוע רשלנות תורמת כלשהי מצד התובע.

מאידך, הנתבע פגע ברכב מהתובע מאחור , שזה בעצירה מלאה. המשאית שנסעה לפני התובע סטתה שמאלה ואילו היה התובע נוהג את רכבו במהירות סבירה ובמרחק סביר מאחורי המשאית, יכול היה להגיב לסטיית המשאית מבעוד מועד.

המשאית לא פגעה ברכב החונה.מהרגע שנהג המשאית הבחין ברכב החונה, הגיב למראה עיניו, סטה שמאלה, ועבר לנתיב שמאלי, כל הזמן הזה שעמד לרשות נהג המשאית לסטות שמאלה עמד גם לרשות הנתבע ובנוסף לכך כל המרחק שהנתבע היה מאחורי המשאית.  אם כי נהג המשאית ראה את הסכנה לפני הנתבע,  אבל אילו היה  הנתבע נוהג , תוך שמירת מרחק  סביר, הרי המרחק שהיה עומד  לרשותו לראות את רכב התובע היה מספיק לו להגיב ולסטות שמאלה.

הנתבע נהג, כנראה, בצמוד מאחורי המשאית , במהירות העולה על מה שהוא אמר 60-70 קמ"ש , ולא היה מהיר דיו להגיב   על סטיית המשאית.

אני מוצא את הנתבע  1 אחראי לאירוע התאונה.

לרכב התובע נגרם נזק בסכום של יותר  מ - 10,000 ש"ח, את מרביתו קיבל ממבטחיו ואת מיעטו, ההשתתפות העצמית סך 1,078 ש"ח - לא קיבל.

התובע תובע את סכום ההשתתפות העצמית.